חתונות היום: בין פאר מזויף לאובדן המסורת
סעיד בדרן בטור דעה נוקב על התדרדרות מוסד החתונה בחברה הערבית בישראל. ממפגש משפחתי חם למפגן ראווה יקר, מתיש וחסר טעם, המעיב על מהות האירוע וגורם למורת רוח בקרב האורחים.
חתונות בחברה שלנו אמורות להיות אירועי שמחה המאחדים משפחה ואהובים. אולם, בשנים האחרונות, סטו החתונות מפשטותן המוכרת והפכו לזירות של מראית עין מזויפת והתנהגויות מטרידות, המעוררות אי נוחות במקום שמחה.
תורי קבלה ארוכים ומיותרים
הסבל מתחיל כבר בכניסה לאולם האירועים, שם נאלצים האורחים לעמוד בתור ארוך של מקבלים, לעיתים עד שלושים איש. המגוחך הוא שרובם אינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה או אפילו שלישית, אלא חברים מתנדבים או כאלה שנבחרו מראש. האורח מוצא עצמו לוחץ ידיים ומנשק עשרות אנשים שאינו מכיר, בטקס מתיש ומלאכותי המבזבז זמן ואנרגיה ללא כל צורך חברתי אמיתי.
יחס VIP וליקוק מוגזם
אחת התופעות המעוררות סלידה היא חלוקת האורחים למעמדות. השורה הראשונה שמורה ל"אישים נכבדים" (VIP), או לאלה הרואים עצמם ככאלה, והם זוכים לתשומת לב מוגזמת, בעוד שאר האורחים זוכים ליחס של דרגה שנייה או שלישית. לכך מתווסף הליקוק המגעיל לזמר או למשורר השכיר. כולם יודעים שהאמן הגיע תמורת כסף, ושהוא חוזר על אותן מחמאות מוכנות מראש מאירוע לאירוע, בשינוי שם ותואר בלבד. השפלות מגיעה לשיאה כאשר חלק מהנוכחים "מנקטים" את הזמר ודוחפים כסף לכיסו או לחיקו, באופן המזכיר מועדוני לילה, התנהגות הפוגעת בצניעות ומבזה את ערך האירוע.
בידור זול והסתה לאלימות
האמנות העממית בחתונות כבר אינה נושאת מסר. חלק מהאמנים נוקטים בסגנון של גירוי זול באמצעות שימוש במילים ירודות וקטעי קול המעודדים סכסוכים משפחתיים, אלימות ואף רצון להחזיק בנשק.
בזבוז כספים על בופטים ראוותניים
אי אפשר שלא להתייחס לתופעת בופטי הכיבודים היקרים והבזבזניים, הגדושים בכל טוב העולם, ומכניסים את בעלי השמחה לחובות כבדים. האם כל הבזבוז הזה הכרחי? התשובה ברורה מאוד. למרבה הצער, מופעי הראווה וההתפארות בסוגי המזון השונים כיסו על המשמעות האמיתית של הכנסת אורחים, והפכו לתצוגה מעמדית מעוררת גועל וסלידה.
רעש תופים ואובדן הענקים
כל האמור לעיל הוא דבר אחד, ותופעת "הטירטור בכפייה" היא דבר אחר לגמרי. בעבר, היינו יושבים ומקשיבים לזמר ולשירה אמיתית בשקט ובהנאה. היום, נעלם השקט ובמקומו בא רעש התופים והאפקטים הקוליים המטרידים. הנגנים הפכו לתנועה אקראית המזכירה המולת קרקס.
יהי זכרם ברוך של ענקי האמנות העממית האותנטית; כמו א-רינאווי, אבו צנעאללה, אל-אסדי, אבו ליל ואבו עדנאן. הם לא היו רק מבצעים, אלא משוררים אמיתיים, בעלי עקרונות, אצילות נפש ומוסר גבוה. מילותיהם נגעו בנפש וזרעו אהבה, והסתלקותם הותירה חלל גדול שמילאו רעש המראית עין וסחר הרגשות.
ולבסוף, לחישה באוזן ל"חאדייה" (מלווי הכלה) של הכלה: אתם הולכים להביא את הכלה, ואין צורך להטריד את כל השכונות והיישובים שאתם עוברים דרכם בקולותיכם. מספיק שתשמיעו את קולותיכם כשתתקרבו לבית הכלה, ויישר כוחכם!