סליחה היא שִימַת גְדוֹלִים: כשחוכמה מנצחת את הפילוג
בצל הסכסוכים החברתיים, מהווים הסליחה והחוכמה קרן אור של תקווה לבנייה מחדש של המרקם החברתי והתגברות על הפילוג ההרסני.
לא נעלם מעיני איש מאיתנו מצבה של החברה הערבית לאחרונה; אנו חיים בתוך סכסוכים חסרי טעם ומריבות חוזרות ונשנות שקורעות את המרקם החברתי שלנו ללא רחם. מדי יום, אנו קוראים חדשות על אירועים הגורמים לפירוד בני אותו יישוב, עקירת משפחות מבתיהן הבטוחים, וניתוק קשרי משפחה שאלוהים ציווה לחבר. בתוך החשכה הזו, הנכפית על ידי שפת האלימות וההתפרקות, אנו תמיד מחפשים קרן אור של תקווה שתחזיר לנו את האמון בעצמנו ובאותנטיות של חברתנו.
מלב המציאות המורכבת הזו, יצאה אלינו קרן אור מהנגב, כדי להוכיח לנו שהטוב עדיין נטוע עמוק באנשינו ובמשפחותינו. הסולחה השבטית ההיסטורית בין משפחות "אל-רמיילי – אל-עברה" לבין "שבט אל-הזיל" הגיעה כדי לשמש שיעור חשוב באופן ניהול משברים גדולים בחוכמה ובשיקול דעת, ותחנה שבה אנו עוצרים כדי לשאוב ממנה את משמעויות האצילות האנושית וההתעלות מעל עניינים קטנים.
עמדה מכובדת זו לא הייתה מתממשת לולא קיומן של דמויות בעלות מוסר גבוה וחשיבה עמוקה; אנשים שהבינו שהאומץ האמיתי אינו טמון בהמשך היריבות או בהיגררות אחר קריאות נקמה, אלא מתגלה במלוא הדרו ביכולת לרסן כעס, לסלוח כשביכולתם, ולסגור את שערי הרשע. אנו עומדים כאן בהערכה רבה מול עמדתו המרשימה של השייח' עיסאם עטווה אל-עברה (אבו היית'ם) ומשפחת אל-רמיילי הנכבדה, שהתעלו מעל פצעיהם העמוקים וכאבם על אובדן בנם הצעיר, ובחרו ברצון חופשי ובהכרה מלאה לכבות את אש הפילוג ולמנוע שפיכות דמים.
מנגד, התגלתה האצילות של שבט אל-הזיל ושייח'ו חמד סלמאן אבו אל-אמיר, במהירות התגובה לקול ההיגיון, ובאימוץ סליחה זו בהערכה רבה ובאחריות היסטורית השומרת על קשרי האחווה ויחסי שכנות טובים. כמו כן, איננו יכולים להתעלם מתפקידם המרכזי של אנשי הסולחה שפעלו ללא לאות, חמושים בסבלנות ובאמונה, כדי לקרב עמדות ולבנות מחדש את גשרי האמון שאבדו.
סולחה זו חורגת בסמליותה מגבולות שתי המשפחות הנכבדות; זוהי זעקה מהדהדת מול כל מי שתורם להצתת שריפות בערים ובכפרים שלנו. זוהי מסר ברור לכל בני חברתנו שהסובלנות אינה חולשה, אלא שיא הכוח ושיקול הדעת הנבון. מנהיגים אלה הוכיחו כי המנהגים והמסורות האותנטיות, כאשר מיושמים בחוכמה, מסוגלים להגן עלינו מפני הידרדרות לתהום.
ראוי לכולנו להפוך אירוע זה למודל שילמד ויהווה דוגמה, ולנטוע בנפש ילדינו שהכבוד האמיתי אינו בנשיאת נשק או בהפגנת כוח, אלא ביכולת לבנות שלום וליצור חיים. הלוואי וניקח מסולחה זו נקודת מפנה אמיתית, והתעוררות חברתית כוללת שתחזיר את השלווה לבתים שלנו, ותאחד את שורותינו לבניית עתיד הולם לנו ולדורות הבאים.