פרשת נח: העולם נחרב במבול ונבנה מחדש

פרשת נח, אחת הפרשות המפורסמות ביותר בתנ"ך, מתארת את חורבנו של עולם שהגיע לקצה השחיתות המוסרית. על פי המסופר, בני דורו של נח השחיתו את דרכם בחטאים חמורים של עריות, עבודה זרה וגזל. בעקבות זאת, החליט האל להביא מבול על העולם ולהשמיד את כל הברואים, למעט נח, שהיה איש צדיק בדורו, אשתו ובניו.

נח קיבל משימה לבנות תיבה במשך 120 שנה, כמעין אזהרה לבני האדם לחזור בתשובה. התיבה, בעלת שלוש קומות, נועדה להכיל את משפחתו של נח וזוגות מכל סוגי בעלי החיים – שבעה זוגות מהטהורים וזוג אחד מהטמאים. לאחר 120 שנה, נכנסו נח ומשפחתו, יחד עם החיות שהגיעו בעצמן, אל התיבה. המבול החל בגשם רגוע, אך משלא חזרו בני האדם בתשובה, פרצו נביעות התהום וגשמים עזים ירדו במשך 40 יום ולילה, והציפו את העולם כולו. כל היצורים החיים על פני האדמה נכחדו, למעט הדגים ומי שהיה בתיבה. התיבה נחה לבסוף על הרי אררט.

כשהארץ התייבשה, יצא נח מן התיבה והקריב קורבן לאל. האל הבטיח כי לא יביא עוד מבול על העולם, ונתן את הקשת בענן כסימן לברית זו. כמו כן, התיר האל לאנושות לאכול בשר, לאחר שעד אז הותר לאכול רק מן הצומח. בהמשך, נח שתל כרם והשתכר מיין. בניו, שם ויפת, כיסו אותו בכבוד, בעוד חם (אבי כנען) נהג בחוסר כבוד. נח קילל את כנען ובירך את שם ויפת.

הפרשה מסכמת בתיאור שבעים האומות שנולדו מצאצאי נח, ובסיפור מגדל בבל. בארץ שנער ניסו בני האדם לבנות מגדל ענק עם פסל עבודה זרה בראשו. האל בלבל את שפתם, מה שגרם לפילוג ביניהם והפסקת בניית המגדל.