אם שבתה נרצחה ב-7 באוקטובר: "כל בוקר קשה, אין לי אור"

גטה תיארה את הקושי המתמשך מאז האסון, ואמרה כי "כל בוקר הוא קשה, כל רגע הוא קשה, אבל הרגעים האלה של 7 באוקטובר הם תאריכים שמכים בצורה היסטרית כי הם מחזירים את הרגעים של החוסר אונים, אי ודאות, המתח". היא הוסיפה כי "אין לי אור שיבוא לי, אין לי ילדה".

היא שיתפה בחלום שבו בתה חיפשה את חדרה, והבינה עם התעוררותה ש"אין לה את החדר שלה פה כשהייתה צעירה". גטה סיפרה גם על התמודדות נכדיה, ילדיה של סתיו, עם האובדן, וציינה כי הם נמצאים איתה רוב הזמן ו"לא התרגלו" למצב.

לדבריה, "החיים עמוסים ברמות שאי אפשר לתאר אותם", והיא אינה עובדת השנה כדי לטפל בנכדיה. היא הדגישה כי לא תוותר על גידולם: "אני לא הייתי מוותרת על לגדל אותם – הם הילדים של הבת שלי". גטה שיבחה עמותות ומתנדבים המסייעים לה בהתמודדות היומיומית.