הדת היא מוסר

"איני רוצה אלא תיקון ככל יכולתי"

היה אדם לפני שתהיה דתי.

הדת אינה מראה חיצוני שאנו לובשים, ולא מילים שאנו חוזרים עליהן, אלא מוסר המתורגם לרחמים, יושר, ענווה וכבוד לזולת.

אין ערך לפולחן שאינו מעדן את התנהגותנו, ואין משמעות לדתיות הגורמת לנו להתאכזר לאנשים, לקפח את זכויותיהם ולהרע לסובבים אותנו.

הדת אינה נמדדת בנוכחותך במסגד, אלא לאחר יציאתך ממנו. "הדת היא יחסים בין אדם לחברו".

האנשים הכירו את שליח האל (עליו השלום) לפני שליחותו כ'הישר והנאמן', והאופי הטוב היה אחד השערים הגדולים ביותר לקריאה לאל.

הוא אמר (עליו השלום): "הדת היא עצה טובה".

לכן, היה אנושי ביחסיך, עדין בדיבורך, הוגן בפסיקותיך, ישר בהבטחותיך, וגרם לכל מי שרואה אותך להתפלל עבור מי שגידל אותך.

ועד לפגישה חדשה.