התורה אינה מכנה את א' בתשרי 'ראש השנה'
החג שאנו מכירים כיום כ'ראש השנה' בא' בתשרי, אינו מופיע בשם זה בתורה, שם הוא מכונה 'יום תרועה' או 'שבתון זכרון תרועה'. התפתחות משמעותו ומנהגיו התרחשה לאורך מאות שנים, בעיקר בספרות חז"ל.
על פי המקורות המקראיים, החג החל בא' בתשרי אינו מכונה 'ראש השנה', אלא 'יום תרועה' או 'שבתון זכרון תרועה'. בתורה, חודש ניסן הוא החודש הראשון בשנה, כפי שנאמר בספר שמות: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".
המשנה, לעומת זאת, מציגה את הרעיון של 'ארבעה ראשי שנים', כאשר א' בתשרי מוגדר כ'ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות'. שמות החודשים המוכרים לנו כיום, כמו ניסן ותשרי, נקלטו בעולם היהודי בעקבות המגע עם בבל, ואינם חלק מהעברית המקראית הקדומה.
משמעותו העמוקה של ראש השנה כיום דין, יום בריאת האדם והמלכת האל, התגבשה באופן ברור בספרות חז"ל. תהליך זה הושפע ממאבקים על לוח השנה ועל סמכות קביעת הזמנים, והתעצם במיוחד לאחר חורבן בית המקדש השני. גם מנהגי החג המוכרים לנו כיום, כמו אכילת תפוח בדבש וקיום מנהג התשליך, התפתחו לאורך הדורות, כאשר השופר וה'סימנים' הם המרכיבים הקדומים ביותר.