האם השתתפות היא ויתור או השפעה?

רְאִיָּה

השתתפות משפיעה

סדרה: "בין דיבור לחיים: בחינה מחדש של השיח והמציאות שלנו"

השבח לאל לבדו, ושלום על עבדיו הנבחרים. ואחרי כן:

מבוא

אחת השאלות הנפוצות ביותר בחברה שלנו כיום, במיוחד כשמדובר בפוליטיקה ובקבלת החלטות, היא: האם השתתפות פירושה ויתור על עקרונות? והאם כניסה למוסדות הקיימים משמעה קבלה של כל מה שיש בהם? או שמא השתתפות יכולה להיות אמצעי להגנה על זכויות, להשגת אינטרסים וליצירת השפעה?

הבעיה מתחילה כשאנו הופכים את הסוגיה לתשובה מוכנה מראש: השתתפות היא בגידה בעקרונות, או השתתפות היא דרך לשינוי. שתי הגישות הללו הן פישוט יתר של סוגיה מורכבת הרבה יותר.

השתתפות אינה מטרה בפני עצמה

השתתפות אינה ערך מוחלט, וכך גם חרם אינו ערך מוחלט. שניהם אמצעים, ואמצעים נמדדים לפי מטרותיהם, תוצאותיהם ויכולתם להשיג תועלת ולמנוע נזק.

במצב מסוים, השתתפות עשויה להיות ויתור בלתי קביל, וייתכן שבמצב אחר היא תהיה עמדה אחראית המונעת נזק ומשיגה אינטרס אמיתי.

לכן, השאלה הבוגרת אינה: "האם נשתתף או לא?" אלא: מה נשיג מהשתתפותנו? ומה נפסיד מהיעדרותנו?

ויתור אמיתי אינו רק השתתפות

יש הבדל בין להיכנס למרחב מסוים כשאתה דבק בעקרונותיך, לבין להיכנס אליו ולזנוח את עקרונותיך כדי להתקבל על ידי אחרים.

הוויתור אינו מתחיל בעצם ההשתתפות; הוא מתחיל כשאתה מאבד את הכיוון, או מקבל את מה שדחית בעבר, או כשאתה מייחס חשיבות רבה יותר להשגת עמדה מאשר לעיקרון.

אך שימוש בכלים הזמינים כדי לשרת את הקהילה שלך, להגן על זכויותיה ולהשפיע על ההחלטות הנוגעות לה, אינו בהכרח ויתור; הוא עשוי להיות צורה של אחריות.

היעדרות אינה תמיד ניטרליות

קל לומר: "לא נשתתף כי איננו רוצים להעניק לגיטימציה לאיש", אך מה קורה לאחר מכן?

האם ההחלטות נעצרות? האם המדיניות נעלמת? האם החוקים משותקים? או שאחרים ממשיכים לקבל החלטות המשפיעות על חיינו, בעוד אנו מסתפקים ברישום התנגדויותינו?

לעתים היעדרות היא עמדה עקרונית לגיטימית, אך לעתים אחרות היא הופכת לפינוי הזירה.

והזירה שאתה מפנה אינה נשארת ריקה לאורך זמן.

השפעה דורשת נוכחות

אין די בכך שתהיה בעל מטרה צודקת; עליך להחזיק בכלים להגנה עליה.

ואין די בכך שתהיה בעל עקרונות; עליך לדעת כיצד להגן עליהם בעולם של אינטרסים ואיזונים.

הפוליטיקה אינה עולם אידיאלי, אך היא מציאות המשפיעה על החינוך, הביטחון, הכלכלה, הדיור, התעסוקה, הרשויות המקומיות ועתיד הצעירים. האם יש בכך ספק?

ומי שמסרב להתמודד עם מציאות זו במלואה, אינו יוצא ממנה בהכרח; הוא עלול למצוא את עצמו מושפע מהחלטות של אחרים מבלי שתהיה לו כל השפעה עליהן.

נוכחות ללא מצפן מסוכנת יותר מהיעדרות

אין דרישה להשתתף בכל מחיר.

השתתפות ההופכת לחיפוש אחר רווחים אישיים, או להצדקת טעויות, או לשתיקה מול עוול, או לוויתור על ערכים למען עמדה, אינה השפעה; היא התמוססות.

לכן אנו זקוקים למשוואה בוגרת יותר:

עקרונות קבועים שאיננו מוותרים עליהם, אמצעים שאנו בוחנים, אינטרסים שאנו שוקלים, מציאות שאנו מבינים, ותוצאות שעליהן אנו נותנים דין וחשבון.

אל תשאל רק: מה קיבלנו?

זו טעות למדוד השתתפות במספר המושבים, התפקידים וההבטחות.

השאלה החשובה יותר: מה השתנה בשטח?

האם הוגנו זכויות? האם נמנעו נזקים? האם נפתחו הזדמנויות? האם מציאות חייהם של האנשים השתפרה? האם קול הקהילה נשמע? והאם הצלחנו להשפיע מבלי לאבד את עצמנו?

השתתפות שאינה מניבה השפעה אמיתית דורשת בחינה מחדש, וכך גם חרם שאינו מניב הגנה או שינוי דורש בחינה מחדש.

סיכום

בואו נשים את הדברים על דיוקם

איננו זקוקים להשתתפות עיוורת, וגם לא לחרם עיוור.

אנו זקוקים להבנה מעמיקה של ההשתתפות: מתי נשתתף? מדוע? באילו תנאים? מהם גבולות הוויתור? מהם העקרונות הקבועים שאסור לפגוע בהם? וכיצד נהפוך נוכחות מקיום גרידא להשפעה?

הדבר המסוכן ביותר שאנו יכולים לעשות הוא להפוך מחלוקת על אמצעי למאבק על לאומיות, דת או מוסר.

אנשים עשויים לחלוק בשיקול הדעת לגבי האינטרס, אך אין להפוך את חילוקי הדעות שלהם להאשמות בבגידה או להדרה.

השתתפות אינה ויתור ברגע שהיא מתרחשת, וכך גם אינה השפעה בעצם נוכחותנו.

הקריטריון האמיתי הוא: האם נכנסנו כשאנו יודעים מדוע אנו נכנסים, מה אנו רוצים, ועל מה לא נוותר, והאם האנשים יצאו מהשתתפותנו חזקים יותר, בטוחים יותר ובעלי כבוד רב יותר?

עיקרון שאינו מסוגל להתמודד עם המציאות זקוק להבנה מעמיקה, והמציאות הבולעת עקרונות זקוקה למצפן… ופעמים רבות הזכרתי וציטטתי את דברי אחד מחכמי מרוקו בעת השתתפותם בבחירות לפרלמנט המרוקאי בתחילת המאה הנוכחית, באחד הראיונות, כשאמר בעודו מממש את זכותו לבחור: "עין אחת על ההלכה, ועין אחת על הרחוב"… ולכם ממני ברכה ושלום.

הו אללה, הענק לנו חוכמה ויכולת השפעה טובה.

כותרת מאמר המחר, אם ירצה האל: "האזרח אינו רוצה שיניפו רק סיסמאות"

למאמרים נוספים: (קישור לערוץ: תודעה ללא רעש) https://whatsapp.com/channel/0029VbC30HGKGGGEoyAovI2P

מאמר מספר: (2435)

רביע אל-אוול. 1448 להג'רה

04.09.2026 לספירה

בכבוד רב: ד"ר מוחמד טלאל בדרן (אבו צהיב).