הכרזת סולחה שבטית סוגרת פרק בסכסוך בין משפחות אל-רמיילי ואל-הזיל בשבת, 29 באוגוסט 2026
סולחה שבטית היסטורית בין משפחות אל-רמיילי ואל-הזיל סוגרת פרק בסכסוך שנמשך שנה, בעקבות הריגת הצעיר אדם.
ביום שבת, 29 באוגוסט 2026, התקיימה ברהט הכרזת סולחה שבטית היסטורית, שסגרה רשמית את הסכסוך בין משפחת אל-רמיילי (אל-עברה) לבין שבט אל-הזיל. סולחה זו באה בעקבות האירוע המצער שבו נהרג הצעיר אדם איברהים אל-רמיילי, והיא שיאה של שנה של מאמצים נמרצים שהובילו ועדות פיוס ומכובדי השבטים, במטרה לשקם את קשרי הדם, את יחסי השכנות הטובים ולשים קץ למחלוקת.
שתי המשפחות הסכימו ליישב את הסכסוך בדרכים השבטיות המקובלות, בצעד המשקף מחויבות לערכים דתיים ולמסורות חברתיות. מאמצים אלו הגיעו לשיאם בקבלת "שבועת הימין" על ידי משפחת אל-רמיילי (אל-עברה) מצד שבט אל-הזיל, כעמידה בתנאים ובדרישות שהמנהג מחייב, ובכך הונח הבסיס לסיום היריבות ולהכרזה על טיהור הלבבות.
בהקשר זה, פרסם השייח' עיסאם עטווה אל-עברה (אבו היית'ם) הודעה רשמית מטעם משפחת אל-רמיילי (אל-עברה), שבה הדגיש את בחירת המשפחה בדרך הצדק והטוב, למרות גודל הטרגדיה וכאב האובדן. ההודעה כללה אישור על מחילה בעת יכולת ועל העדפת טובת הכלל, והדגישה כי הסכסוך עם שבט אל-הזיל הסתיים לחלוטין לאחר השבעה, וכי אין כל דרישות או זכויות תלויות ועומדות בין הצדדים. כמו כן, קראה ההודעה לכל המשפחות לזנוח מחלוקות ולאמץ סובלנות ופיוס.
מצדו, השייח' חמד סלמאן אבו אל-אמיר אל-הזיל, שייח' שבט אל-הזיל, השיב לצעד זה בהודעה שבה הביע את תודתו העמוקה ותנחומיו הכנים. השייח' חמד שלח מסר תנחומים למר איברהים סעיד אל-רמיילי, אביו של הצעיר המנוח, ושיבח את עמדתם המכובדת של בני המנוח סעיד אל-רמיילי והשייח' עיסאם עטווה אל-עברה, וציין כי צעד זה מגלם את איתנות היחסים ההיסטוריים. הוא הדגיש כי דרך השבט היא שמירה על הכבוד ועל היחסים, והכריז על מעבר לשלב של אהבה, סובלנות ויחסי שכנות טובים.
אנשי הפיוס מילאו תפקיד מרכזי בהשגת סולחה זו, והם השקיעו מאמצים רבים במשך שנה שלמה. הם זכו לשבחים נרחבים משני הצדדים, ובמיוחד הוזכרו השייח' כרים אל-ג'ארושי (אבו סאמי) והשייח' עודה אל-עתאיקה (אבו סלמאן), כאשר ההודעות ההדדיות אישרו כי חוכמתם וסבלנותם היוו "מאזניים המאזנים בין האנשים" ומגן שמנע את החמרת המשבר.
כמו כן, פרסמו בני משפחת אל-עברה מכתב תודה ותמיכה המיועד לשייח' עיסאם עטווה אל-עברה, שבו שיבחו את מנהיגותו בשלב רגיש זה. המכתב הדגיש את גישת ההתייעצות (שורא) שבה נקט בניהול המשבר, תוך הסתמכות על התייעצות עם זקני המשפחה. בני המשפחה הזכירו את מורשתו הגדולה של המנוח השייח' עטווה אל-עברה (אבו אל-נמר), וראו בחוכמתו של השייח' עיסאם ובהחלטתו למנוע שפיכות דמים המשך לדרכו של אביו בפיוס, תוך הדגשת תמיכתם המוחלטת ועמידתם האיתנה מאחורי מנהיגותו.
סולחה זו מהווה מודל לחיקוי בניהול משברים בתוך החברה, ומאשרת כי המנהגים השבטיים, המונחים על ידי ערכי הסובלנות והדת, עדיין מהווים סתום ביטחון אמיתי לשמירה על נפשות ובניית מרקם חברתי מגובש המסוגל להתגבר על הקשים שבמצבים.