בין הנחת כוונה טובה לבין חשדנות

כל מילה שאמרתי בחיי הפוליטיים, אמרתי אותה כשליבי שלם באמונה, בנאמנות ובשייכות. יש לי בהירות חזון, ביטחון בזהותי, ודאות בצדקת העניין והכרה במציאות כואבת.

דבריי, כדברי בני אדם, כוללים אמירות ברורות וחד-משמעיות, לצד אמירות עמומות יותר, הנתונות לפרשנויות שונות. איש אינו יכול לוותר על מרחב זה של ביטוי בחייו הציבוריים והפרטיים.

מי שיניח כוונה טובה ימצא לדבריי פרשנות מקובלת והגיונית, שתואמת את עקרונות הזהות, הנאמנות והנרטיב שלנו, את מטרותינו הנעלות וערכינו העליונים, ואת השיח הפוליטי הכללי שלנו לאורך עשורים. מי שיחשוד בנו יראה בהם סטייה מעקרונות היסוד, מהאומה ומהמולדת, כפי שנהוג בשנים האחרונות.

ייתכן כי אהבתי, חששותיי, תחושתי בסכנה החמורה ותחושת העוול של האנשים, דוחפים אותי עד קצה גבול היכולת במאמציי להצליח בפרויקט הפוליטי באמצעות גישת השותפות וההשפעה, כדי שנוכל להחליף את הממשלה הגזענית והפשיסטית הזו בממשלה אחרת, פחות גרועה ויותר חיובית, שבה יהיה לנו תפקיד ממשי שבו נגשים טוב לחברה ולעם שלנו, לערבים וגם ליהודים.

לאחרונה מוצגת עמדתי באופן מעוות בשלוש סוגיות מרכזיות וחוזרות: יהדותה של מדינת ישראל, השירות האזרחי, ולבסוף הכחשת הנכבה והעקירה.

ראשית, יהדותה של המדינה היא עובדה קיימת וכפויה, ולא אנחנו בחרנו בה. זוהי בחירת הרוב היהודי ואינה דרישה שלנו. המפלגות הערביות נאלצו לקבל זאת בפועל, שאם לא כן, הן יימחקו בבחירות לפרלמנט ולרשויות המקומיות.

לעומת זאת, דרישתנו, גישתנו וסדר העדיפויות שלנו הם להתמקד בחיזוק מעמדנו ובהשגת זכויותינו הלאומיות והאזרחיות, ובמימוש תפקידנו הפוליטי בשלטון, ולא רק בייצוג פרלמנטרי באופוזיציה. אנו פועלים להשגת אינטרסים ולמניעת נזקים מחברתנו ומעמנו. עמדתנו בנושא זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני וההכרה במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל ידועה ומוכרת.

שנית, עמדתנו בנושא השירות האזרחי תואמת את העמדה הכללית של החברה הערבית, ולא כפי שמכפישים אותנו היריבים. זהו פרויקט שירות ויוזמה התנדבותית ערבית שאינה צבאית, ביטחונית או לאומית, ואינה מחייבת. היא תהיה בניהול ערבי ותענה על צרכי החברה הערבית, ואינה מקשרת זכויות ושוויון לחובות ולשירות. דרשנו שעמדתנו בנושא תהיה אחידה ואנו דוחים את השירות הלאומי-אזרחי במסגרתו הנוכחית. חששנו הוא שהוא ייאכף על צעירינו אם לא ניזום זאת, כפי שיזמה זאת ועדת המעקב וראשי הרשויות לפני שנתיים, אך לא השלימה את העבודה.

שלישית, הטענה בדבר הכחשת הנכבה, העקירה והנרטיב הפלסטיני היא השמצה נוספת, סילוף וזיוף של הדברים ותוכנם, ופרשנותם אצל מי שמניח כוונה טובה.

כאשר אני מתמודד מול הימין עם הצהרות שלי, המעידות על אמינות שייכותי, זהותי ונרטיב שלי, ואני אומר שהיום, וליתר דיוק מאז הצגת גישת השותפות וההשפעה בשנים האחרונות, אני מנסח את הצהרותיי, רעיונותיי והתנהלותי הפוליטית באופן אחר, אין זה אומר שאני מכחיש את הנכבה, העקירה והנרטיב הפלסטיני.

האם לא ייתכן שהניסוח האחר וההתנהלות הפוליטית האחרת מבטאים את אמת הנכבה ומפיקים תועלת מהניסיון ההיסטורי באופן מדויק ונבון, ומציגים חזון מעשי לעתיד? האם לא ייתכן שהם מאפשרים לרכוש את היכולת להשפיע כדי לטפל בעוולות ובפצעים שירשנו מהנכבה המתמשכת שלנו, ולמנוע את העקירה החדשה על צורותיה, ולצאת מהנרטיב ההיסטורי כדי לכתוב את נרטיב העתיד המבטיח, שאנו שואפים שיהיה נרטיב של העצמה לחברתנו ושמירה על קיומנו וזהותנו, והפקת לקחים מהנרטיב הפלסטיני שלנו כדי למנוע נכבות עתידיות, ולפתוח אופק לפתרון הוגן והסדר מדיני שיאפשר לשני העמים, הפלסטיני והיהודי, לחיות בשלום בשתי מדינות עצמאיות ויסיים את הכיבוש והסכסוך?

לבסוף, אני מבין שקבלת פרשנות זו לשלוש הטענות דורשת הנחת כוונה טובה, מעט יושר, חוכמה ואחריות, ואלה חסרים אצל כל היריבים הפוליטיים. עניינם ודרכם הם לעוות את דמותו ואת דרכו של האדם ולסכל אותה, גם במחיר פגיעה באינטרס עמנו וחברתנו, כפי שקרה לנו בממשלה הקודמת.

האינטרס העליון שלנו הוא להחליף את הממשלה הגזענית הזו, גם אם הדבר כרוך ב'אכילת נבלה' ובתשלום מחיר אישי. הצורך להסיר עוול, למנוע נזקים ולהפחיתם, ולהביא תועלות ולהרבותן, דורש מאיתנו לנקוט בכל הדרכים האפשריות להשגת מטרה זו.

ואלוהים הוא המכוון.