הטלת דופי וקללות
המאמר דן בחשיבות של בחינה עצמית ותיקון ליקויים, במקום להתעסק בפגמי הזולת ובמעידותיו, ומדגיש כי החכם הוא מי שמתחיל בתיקון עצמו.
"איני רוצה אלא לתקן ככל יכולתי"
מן הקלים שבדברים לאדם הוא להתעסק בפגמי הזולת, ומן הקשים שבהם הוא לעמוד מול עצמו בכנות, לבחון את טעויותיו ולתקן את מחדליו. לעיתים קרובות אנו רואים אנשים המדברים ארוכות על פגמי אחרים ורודפים אחר מעידותיהם, בעודם מתעלמים מפגמיהם שלהם הזקוקים לתיקון.
ריבוי הדיבור על פגמי הזולת אינו הופך את האדם לטוב מהם, וכמו כן, חשיפת טעויותיהם של אנשים אינה מעידה על חפותו של החושף מטעויות. לכל אדם יש פגמיו וחסרונותיו, והחכם הוא מי שהכרתו בפגמי הזולת משמשת לו מניע לבחינה עצמית, ולא אמצעי להטיל בהם דופי.
אחד הדברים המסוכנים ביותר המקלקלים יחסים וחברות הוא מעקב אחר טעויותיהם של אנשים והפצת שמועות; מילה עלולה להיאמר ללא אימות, ואז להתפשט עד שתהפוך למדון שקשה לעצור. לכן, מן החכמה שאדם לא יעביר כל מה שהוא שומע, שיוודא לפני שהוא מדבר, וישאל את עצמו: האם בהעברת דברים אלה יש תועלת או נזק?
טעות נוספת היא שיפוט כוונותיהם של אנשים; אנו רואים את המעשים, אך הכוונות מקומן בלבבות, ורק אלוהים יודע את אמיתותן. אנו עלולים לחשוד באדם לרעה ולייחס לו דברים שלא התכוון אליהם, ולבנות עמדה שלמה על סמך השערה בלבד.
יפה יותר מלהתעסק באנשים הוא שאדם יתעסק בתיקון עצמו; שיבחן את עצמו לפני שיבחן אחרים, ויטפל במחדליו לפני שיחפש את מחדלי הזולת. התיקון האמיתי מתחיל מבפנים, ומי שתיקן את עצמו היה מסוגל יותר לייעץ לאחרים בחוכמה וברחמים.
הבה נשים את עינינו על פגמינו לפני פגמי הזולת, ואת לשוננו כאמצעי לתיקון ולא להשמצה, ואת דיבורנו כגשר לאהבה ולא כסיבה למחלוקת. תיקון עצמי הוא עבודה קשה, אך הטלת דופי באחרים היא דרך קלה שאינה יוצרת אדם טוב ולא חברה מגובשת.
עד לפגישה הבאה.