המשאלות הבלתי אפשריות
טור דעה: משאלות בלתי אפשריות המוזכרות בקוראן, וחרטת הצבועים והעוולות על אי-הליכה בדרך הישר.
"איני רוצה אלא תיקון ככל יכולתי"
אללה, יתעלה שמו, הזכיר בספרו הקדוש מצבים שבהם האדם מייחל למשאלות שאינן יכולות להתגשם. כולן הופיעו בנוסח "הו לוּא הייתי" או "הו לוּא היינו", שמשמעותו משאלה בלתי אפשרית שלעולם לא תתגשם!
המשאלה הראשונה מבין אלו: משאלת הצבועים, לוּא יצאו עם הנביא לג'יהאד, כאשר ראו את השלל שהשיגו המוסלמים, התחרטו ואמר גדולם: 'הו לוּא הייתי עמהם, כי אז הייתי זוכה בזכייה אדירה'.
המשאלה השנייה: של העוול שלא הלך בדרכי הנביא, ואומר: 'וביום שינשך העוול את ידיו ויאמר: הו לוּא הייתי בוחר בדרך עם השליח. אוי לי, לוּא לא הייתי בוחר בפלוני כידיד'. הוא מתחרט באותו רגע על בחירת חברים רעים.
המשאלה השלישית: 'הו לוּא צייתנו לאללה וצייתנו לשליח'. הם מתחרטים על שהפרו את הדרכת הנביא וציוויו.
ומחזה נורא: כאשר מתעופפים הדפים (ספרי המעשים), ומייחלים הכופרים לקבל את ספריהם בימינם, כפי שקיבלו אותם אנשי האמונה וזכו להיכנס לגן עדן. אך הכופר מקבל את ספרו בידו השמאלית, ואז אומר הכופר: 'הו לוּא לא קיבלתי את ספרי, הו לוּא היה זה הסוף המוחלט', כי הוא יודע שגורלו הוא גיהינום.
ומחזה נוסף ממראות יום הדין, כאשר הארץ נפרשת לכינוס, ונאספים בני האדם, הג'ינים, החיות, הציפורים וכל היצורים. המלאכים מקיפים אותם בשורות, ואללה, יתעלה שמו, בא לחשבון נפש עם בני האדם. ומובא הגיהינום, ולו שתי עיניים רואות ולשון מדברת, ולו שבעים אלף רסנים, ובכל רסן אוחזים שבעים אלף מלאכים. הוא אומר: 'האם יש עוד?' אז אומר האדם: 'הו לוּא הכנתי משהו לחיי'.
והמראה האחרון, לאחר שאללה גובה את הדין מן החיות ובהמות הבית זו מזו, ונותן לכל בעל זכות את זכותו, אומר להן אללה: 'היו עפר', והן הופכות לעפר. אז אומר הכופר: 'הו לוּא הייתי עפר', הוא מייחל לוּא נברא כחיה כדי להינצל מהייסורים.
ולבסוף, דיברתי על אחריותנו מול האירועים החמורים העוברים על חברתנו, של פשעים הנובעים מחינוך לקוי ואי-הכוונה נכונה. ועד לפגישה חדשה, עקבו אחרינו.