באר שבע מובילה את פריחת הדרום? פסטיבל מיקרוסופט למרוצי גמלים

באר שבע שואפת להיות חזית הדרום בכלכלת ידע, אוניברסיטה המצטלבת עם מרכזי מחקר, אזורי תעשייה הנפגשים עם חממות חדשנות, והשקעות ידע המתפתחות במקביל לתוכניות מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (STEM). מאחורי מגמה זו עומדת הנחה אחת: הצמיחה העתידית מבוססת על ייצור ידע ולא רק על הון חומרי. אך שינוי זה אינו נמדד רק במספר הסטארט-אפים או המעבדות. באר שבע היא מרכז מנהלי ואקדמי לאזור המשתרע עד רהט, העיר הבדואית הערבית הגדולה בארץ, ועד תל שבע, חורה, כסיפה, לקיה ושגב שלום, בנוסף לעשרות יישובים בדואיים, ביניהם כפרים בלתי מוכרים שעדיין חסרי תשתית בסיסית. דוח הבנק העולמי "משרות העתיד" שואל מי נכנס לכלכלת הידע ומי נשאר מחוצה לה? אגב, הדוח זמין בחינם ברישיון קריאייטיב קומונס, בן 216 עמודים, ונכתב על ידי עומר אריאס ואחרים, תחת הכותרת "משרות העתיד: רובוטים, בינה מלאכותית ופלטפורמות דיגיטליות במזרח אסיה והאוקיינוס השקט". הדוח מתייחס לפער הדיגיטלי כסוגיה התפתחותית ולא טכנולוגית. חיבור לאינטרנט ומכשירים אינם מספיקים ללא חינוך איכותי, מיומנויות דיגיטליות ומוסדות הממירים ידע להזדמנות. אוטומציה אינה "פוטרת" אזורים פחות מוכנים מנזקיה; היא פוטרת אותם רק מרווחיה, בעוד שתפקידיהם השגרתיים נשארים הפגיעים ביותר להתכווצות או למעבר לאזורים אחרים. הצלחת באר שבע אינה מושלמת בהתבססותה כמרכז חדשנות, אלא ביכולתה לייצא עליונות זו לסביבתה. ידע המתרכז מבלי להתפשט אינו בונה אזור, הוא בונה אי.

אי מבודד

באר שבע, בהנהגת ראש העיר רוביק דנילוביץ', נוקטת באסטרטגיית מחקר וחדשנות באמצעות שותפויות עם אוניברסיטאות, המדינה והמגזר הטכנולוגי. לעומתה, רהט, בהנהגת ראש העיר טלאל אלקרינאוי, מתמודדת עם אתגרים מורכבים יותר: הרכב אוכלוסייה צעיר, רמות השכלה משתנות ופערים חברתיים וכלכליים מורשתיים. השוואת שתי הערים לפי מדדי השקעה בלבד היא השוואה מקפחת, שכן היא מתעלמת מנקודת המוצא השונה. עם זאת, שוני בנסיבות אינו אומר שוני בגורל. כלכלת הידע אינה מכירה בגבולות מוניציפליים, היא מבוססת על אינטגרציה של שווקים והון אנושי. אם באר שבע תהפוך לאי טכנולוגי בלב סביבה בעלת מיומנויות חלשות, כל מחוז הדרום יאבד חלק מכושר התחרות שלו. ואם החינוך ישתפר ברהט, תל שבע, חורה, כסיפה, לקיה ושגב שלום, בסיס הכישרונות יתרחב ובאר שבע עצמה תגביר את יכולתה למשוך כוח אדם, במקום להסתמך תמיד על כישרונות מיובאים. האתגר אינו בניינים חכמים נוספים, אלא מערכת מחוזית שבה משתתפים האוניברסיטאות, הרשויות המקומיות ומשרד החינוך, כך שחינוך STEM יהפוך למסלול רציף מבתי הספר בנגב ועד לשוקי העבודה שלו. הדוח חושף גם כי העתיד אינו נקבע על ידי התמחות בודדת, אלא על ידי היכולת לשלב בין התמחויות, לפתור בעיות מורכבות, שיקול דעת מקצועי ועבודת צוות רב-תחומית, הנדרשים באותה מידה כמו תכנות וניתוח נתונים. הפילוסופיה שואלת על אתיקה, החוק מסדיר אחריות, הסוציולוגיה מפרשת את השינויים בשוק העבודה, והחינוך בונה התמודדות ביקורתית עם ידע דיגיטלי. השאלה כבר אינה בחירת התמחות "שתשרוד" את המכונה, אלא בחירת מסלול שיעניק לבעליו יכולת מתחדשת ללמוד ולבנות מחדש את כישוריו.

גורל אחד

קורא בתל מלח, רהט או תל ערד עשוי לשאול, מה לנו ולדוח הבנק העולמי? הבנק העולמי מציג מסגרת להבנת האופן שבו המכונה מעצבת מחדש את שוק העבודה, ומסגרת זו מתאימה לכל כלכלה העוברת שינוי טכנולוגי מואץ בתוך פערי השכלה ותשתית דיגיטלית חסרה. זהו בדיוק תיאור מצבו של הדרום. בין 2018 ל-2022, אימוץ רובוטים גרם לאובדן של כ-1.4 מיליון משרות שגרתיות בעלות מיומנות נמוכה במדינות שנבחנו בדוח, אך יצר כ-2 מיליון משרות חדשות לעובדים מיומנים במשימות לא שגרתיות. העובד המשכיל המסוגל להסתגל הרוויח, בעוד שהעובד השגרתי, שלרוב גולש לכלכלה הבלתי פורמלית, הפסיד. פלטפורמות דיגיטליות, משירותי משלוחים ועד עבודה עצמאית, מהוות בין 5% ל-7% מהתוצר המקומי הגולמי ברוב מדינות האזור ופתחו הזדמנויות לצעירים ולנשים, אך הן מעסיקות מחוץ למטריית ההגנה הסוציאלית המסורתית. מדינות ואזורים החסרים אינטרנט מהיר, מכשירים ותוכן חינוכי דיגיטלי אינם "פטורים" מאוטומציה, אך הם פטורים מהיתרונות שלה ונשארים חשופים לנזקיה באמצעות מעבר משרות שגרתיות לאזורים מוכנים יותר. אין ניטרליות טכנולוגית; או שאזור נכנס לערך המוסף החדש או שהוא יוצא מהמשוואה לחלוטין. בכך, באר שבע, כבירת הנגב המנהלית והאקדמית, נושאת באחריות כפולה: בה נמצאת אוניברסיטת בן גוריון ומרכזים טכנולוגיים מתפתחים, וסביבה יישובים הסובלים מפערי השכלה ותשתית דיגיטלית פחות מפותחת. השקעה במרכז טכנולוגי עירוני אינה מעלה את רמת האזור כולו, אלא אם כן היא מלווה בהשקעה מקבילה במיומנויות דיגיטליות ובחינוך בסיסי בחברה הערבית בנגב המקיפה את באר שבע. שירותי הלוגיסטיקה, המנהלה והייצור הקל בעיר ובסביבתה נשארים הפגיעים ביותר לאוטומציה, מה שמחייב הכשרה מוקדמת של כוח עבודה זה לפני שהשינוי יכפה את עצמו באופן פתאומי.

לא רושמים

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים שהפער הדיגיטלי בין החברה היהודית והערבית אינו פרט שולי: שיעור השימוש באינטרנט בקרב יהודים מגיל 20 ומעלה עולה על זה שבקרב ערבים בפער של כ-11 נקודות, והפער מתרחב עוד יותר ביישובים הבדואיים הבלתי מוכרים, שם רשתות אינטרנט ושירותים דיגיטליים ממשלתיים נעדרים לחלוטין מאזורים נרחבים. חלק מתושבי הדרום עדיין נמצאים מחוץ לנקודת המוצא עצמה, ואוריינות אלקטרונית, לא רק המסורתית, היא התנאי הראשון לכניסה לשוק העבודה המתואר. מנגד, בתי הספר הבדואיים במחוז הדרום עדים לעניין גובר בנושאי "STEM" ויישובים בו נכללים בתוכנית לאומית למצוינות באזורי פריפריה. אך זה אינו מייתר קריאה של הפער האמיתי בין החברה הערבית והיהודית מבחינת משאבים ותוצאות, ולא רק סיסמאות. מה שמקבל תלמיד במחוז הדרום אינו בהכרח מה שמקבל תלמיד אחר מאותו מחוז, למרות ששניהם נמצאים תחת אותה מטרייה מנהלית. וקיומה של תוכנית פורמלית אינו אומר שתקרת הזכוכית בין תוצרי החינוך עלתה בפועל.

מה קיבלה העירייה שלך?

ראשי הערים של באר שבע ורהט חולקים אחריות אחת כלפי מחוז אחד. אסור שהשיח המוניציפלי יישאר כלוא בשאלה "מה קיבלה העירייה שלי?", אלא עליו לעבור לשאלה "מה אנו עושים יחד למען כל הדרום?". אי באר שבע לא יפתור את אתגרי הנגב לבדו, וגם אי רהט לא יפתור אותם לבדו. הפתרון טמון בשילוב המבנה האקדמי והטכני של באר שבע עם הריכוז הדמוגרפי הצעיר ברהט ובשאר יישובי המחוז. השאלה "איזו מקצוע אני רוצה?" כבר אינה מספיקה לבדה. אחריה מגיעה שאלה נוספת: האם מקצוע זה מבוסס על משימה שגרתית שמכונה תבצע תוך 10 שנים? משרות שגרתיות ושירות לקוחות סטנדרטי הם הפגיעים ביותר בפני רובוטים ובינה מלאכותית יחד. לעומת זאת, סיעוד מומחה, הנדסה יישומית, חינוך ותחזוקה טכנית מתקדמת – אלו המקצועות המשלבים מיומנות טכנית עם תקשורת אנושית…