די לנסות את המנוסה: קריאה לאסטרטגיה פוליטית חדשה במגזר הערבי

הזירה הפוליטית הערבית בישראל רוחשת היום דיונים קבועים, המבקשים להחיות מחדש את רעיון 'הרשימה המשותפת' ולהציגה בפני הציבור כגלגל הצלה יחיד. למרות כוונות טובות לכאורה, ההתעקשות המוזרה לכפות שוב את הפורמט הזה על הציבור משקפת ניתוק חריף מהמציאות והתעלמות מוחלטת מלקחי העבר הקרוב, שהוכיחו את כישלונה של יוזמה זו שוב ושוב.

הרשימה המשותפת, בתחנותיה האחרונות, הפכה מכלי העצמה לאומי מיוחל לזירת מחלוקות פנימיות, חלוקת שלל מפלגתית ופגיעה באמון האזרחים בעבודה הפוליטית כולה. המצב הפוליטי הנוכחי דורש מאיתנו חשבון נפש אמיתי ועמוק, והתרחקות מרגשות וסיסמאות ריקות שהציבור נמאס מהן.

ההתעקשות לשחזר את הרשימה המשותפת עם אותם כלים, אותן מנטליות ואותם פרצופים ואישים שניהלו את המשברים הקודמים, מציבה את חברתנו ישירות מול האמרה המפורסמת: "טיפשות היא לעשות את אותו הדבר פעמיים באותה הדרך ובאותם הצעדים ולצפות לתוצאות שונות."

דילמת הניסוי וההיסטוריה

התעקשות מוזרה ובלתי מתקבלת על הדעת זו מנוגדת לכללי ההיגיון הפוליטי והציבורי הבסיסיים, והורסת את הידע המצטבר שאמור להיות בידי ההנהגה הפוליטית. כפי שאומר הפתגם הערבי החכם: "מי שמנסה את המנוסה, דעתו משובשת." אמרה זו פשוטה ועמוקה כאחד, שכן היא מדגישה את הצורך ללמוד מניסיונות העבר ומטעויות קודמות כדי להימנע מליפול שוב לאותן מלכודות. קל וחומר כשמדובר בניסיון שלנו, שאת מחירו שילמנו ביוקר באמון הציבור ובאחוזי ההצבעה שצנחו לשפל חסר תקדים.

ההיגיון מחייב אותנו לבחון את ההיסטוריה הקרובה. ההיסטוריה, רבותיי, אינה רק סיפורים שמסופרים בסלונים פוליטיים, אלא מראה החושפת את פגמי הפרקטיקה ומתקנת את המסלול. למרבה הצער, אנו חוזרים על אותה טעות שוב ושוב, מבלי להפיק לקחים. אנו נכנסים לאותה סחרור של משא ומתן, מחליפים את אותן האשמות, מגיעים לאותה נקודת פיצוץ, ואז שוב מבקשים מהציבור להאמין ש"הפעם זה יהיה שונה"! חזרה אבסורדית זו על טעויות אינה מקובלת עוד, והציבור אינו מוכן להתפשר על חשבון סוגיותיו הבוערות.

אחריות משותפת וחשבון נפש כנה

עלינו, כמנהיגים, כאליטות וכחברה, לאזור אומץ לומר את האמת העירומה, כואבת ומזעזעת ככל שתהיה. איננו יכולים להמשיך לאמץ את תפקיד הקורבן כל הזמן מבלי לבחון את התנהגותנו המנהיגותית והפוליטית. אי אפשר להיות שותף לביסוס מערכת מושחתת, ואז להפוך לקורבן קבוע שלה בכל פעם שהתוצאות אינן לרוחך. אנו אחראים למצב, שכן תמכנו בו במו ידינו וביססנו אותו במציאותנו.

המשך מתן "החייאה" מדומה לפורמטים פוליטיים שהוכיחו את עקרותם וכישלונם, הופך אותנו לאחראים ישירים ומלאים למצב התסכול הרווח ולניכור הקולקטיבי של הצעירים והציבור מהפוליטיקה. אנו אלה שביססנו במו ידינו את תרבות חלוקת השלל, ואנו אלה שאפשרו לשיקולים מפלגתיים צרים לגבור על האינטרס הכללי. אין זה נכון להאשים את הבוחר שבוחר להישאר בביתו ביום הבחירות כדי להימנע מחזרה על ההונאה.

ישנו כלל עממי ברור ואמיץ, שלמדנו מחכמת הבדואים, המסכם את העניין כולו: "מי שמרמה אותך פעם אחת, האשמה עליו; מי שמרמה אותך פעמיים, האשמה עליך." הציבור הערבי נתן אמון בפרויקט הרשימה המשותפת בפעם הראשונה, והעניק לה כוח פרלמנטרי חסר תקדים. מה הייתה התוצאה? פירוד, מחלוקות פומביות והתפרקות מבישה לפני תום כהונת הכנסת. היום, הציבור המודע לא יסכים להיעקץ מאותו חור בפעם השלישית והרביעית תחת כותרות של "אחדות" ריקות מתוכן וסיסמאות מהדהדות שאין להן אחיזה במציאות. האשמה לא תהיה על הפורמט הכושל הפעם, אלא עלינו אם נקבל את חזרתו ונקדם אותו.

החלופה המציאותית: מפת דרכים בוגרת ורציונלית

דחיית בנייתה מחדש של הרשימה המשותפת אינה אומרת בשום אופן כניעה או נסיגה מהזירה הפוליטית, אלא מבטאת בגרות וחיפוש אחר פתרונות וחלופות אמיתיות וברות קיימא. החלופה הבוגרת והפתרון הטוב ביותר להצלת הייצוג הפוליטי הערבי ולחיזוק כוח הציבור, אינם טמונים באיחוד כפוי ומלאכותי שמתפוצץ בנקודת המפגש הראשונה של אינטרסים וראייה, אלא ביציאה לבחירות עם שתי רשימות נפרדות, בעלות מאפיינים, כיוונים ותוכניות ברורים.

ריבוי ותחרות בריאה זו אינם סימן לחולשה, אלא שיקוף טבעי של הגיוון האידיאולוגי והרעיוני האמיתי והלגיטימי בתוך חברתנו הערבית. קיומן של שתי רשימות חזקות מעניק לבוחר אפשרויות ברורות, ומדרבן את הזרמים השונים לעבודה רצינית בשטח במקום להסתמך על המטריה האשלית של "המשותפת". אך כדי שאפשרות חלופית זו תצליח ותשיג את יעדיה האסטרטגיים, היא מחייבת עמידה קפדנית ומלאה בשני עקרונות מרכזיים שאין לוותר עליהם:

• מחויבות מוחלטת לאי תקיפת הרשימות זו את זו: יש לנסח אמנת כבוד פוליטית ותקשורתית מחייבת, ולהתרחק לחלוטין משפת ההאשמות בבגידה, התנצחויות תקשורתיות והתכתשויות ברשתות החברתיות. תקיפה הדדית היא הנשק המסוכן ביותר ההורס את מורל הבוחר ומרחיק אותו מהקלפיות. התחרות חייבת להיות תרבותית, תוכניתית, ומכבדת את שכלו של הציבור.
• הדגשה על קריאה לציבור להעלות את אחוז ההצבעה: במקום לבזבז אנרגיות במשא ומתן עקר על סדר ומושבים, יש לכוון את כל המאמצים והמשאבים לשטח, בשיח רציונלי ואחראי שיחזיר את האמון לאזרח, ויתמקד בסוגיותיו הבוערות והיומיומיות; כמו המאבק בפשיעה ובאלימות, סוגיות הקרקע והדיור, הזהות וההעצמה הכלכלית. המטרה המשותפת של שתי הרשימות חייבת להיות הגברת המודעות הקולקטיבית לחשיבות הקול הערבי ככלי לחץ והשפעה.

ה'מעבר' אל העתיד

ארכיון ההיסטוריה הנציח אמרה מפורסמת של ווינסטון צ'רצ'יל, בראשית מלחמת העולם השנייה, המסכמת את פילוסופיית העמידה האסטרטגית ושינוי התוכניות: "לא חשוב לעבור מכישלון לכישלון אחר, אלא שהחשוב הוא שאתה נמצא במצב של 'מעבר'." ה'מעבר' האמיתי הנדרש מאיתנו היום אינו מעבר מכישלון אחד למשנהו, אלא מעבר תודעתי ואסטרטגי שיאפשר לנו לבנות עתיד פוליטי טוב יותר.