המהפך הפוליטי בחברה הערבית: רע"ם מזנקת, השאר נאבקים

בצל התמורות העמוקות העוברות על החברה הערבית בישראל, עולים מפעם לפעם אינדיקטורים שצופה חד עין אינו יכול להתעלם מהם. סקר אינטראקטיבי עדכני, שערך העיתונאי מוחמד מג'אדלה בערוץ הטלגרם שלו ובו השתתפו 1,782 מצביעים, מציג תמונה ברורה המשקפת את מגמות דעת הקהל. תמונה זו אינה מפתיעה את מערכת 'אתר ג'נוב' (janoob.net), שכן התייחסנו לשינוי זה במצב הרוח הציבורי פעמים רבות, וסקרים אינטראקטיביים שערכנו לאחרונה הראו תוצאות ומדדים כמעט זהים.

קריסת הסיסמאות ולידת ה-16%

הנתון המשמעותי ביותר העולה מהמספרים הוא אותו שיעור שקט של 16%, שהצהירו במפורש על רצונם להצביע לחלופה חדשה לחלוטין. האמת חייבת להיאמר בשקיפות: סיסמאות ריקות מתוכן כבר אינן משפיעות על החברה הערבית. אנו חיים בעידן של מהפכת מידע, שבו סודות הפוליטיקה והנעשה מאחורי הקלעים מגיעים לכל אדם ישירות דרך מסך הטלפון הקטן שלו, ובהתאם לערוצי המידע הפרטיים שלו. אותם 16% הם זעקת מודעות של בוחר שמחזיק בנתונים, ומחפש שיח מעשי הרחק מצריכה תקשורתית מיושנת.

תרגום המספרים למנדטים: שפת החשבונות שאינה משקרת

כדי להבין את גודל השינוי, יש להשליך את האחוזים הללו על מציאות המספרים. בהתבסס על הערכות בעלי זכות הבחירה הערבים כיום (בין 1.15 ל-1.2 מיליון בוחרים), ובשיעור הצבעה דומה לבחירות האחרונות (53.2%), אנו מדברים על גוש הצבעה של כ-611 עד 638 אלף קולות בפועל. בהתבסס על אחוז החסימה העומד על כ-150 אלף קולות, חלוקת הקולות והמנדטים לפי הסקר תהיה כדלקמן:

• הקואליציה הערבית המאוחדת (רע"ם) (48%): זוכה לכ-293,000 עד 306,000 קולות. נתון זה משמעו מעבר אחוז החסימה באופן עצמאי ובפער נוח מאוד, והבטחת גוש פרלמנטרי חזק של 7 עד 8 מנדטים.
• חד"ש (16%) ומפלגה "אחרת" (16%): כל אחת מהן מקבלת כ-97,000 עד 102,000 קולות. משמעות הדבר היא צורך דחוף בקולות נוספים או בבריתות כדי להבטיח מעבר בטוח של אחוז החסימה.
• "הערבית לשינוי בראשות טיבי" (10%) ותג'מע (10%): כל אחת מהן מקבלת כ-61,000 עד 64,000 קולות. נתון זה הופך את מעבר אחוז החסימה באופן עצמאי לבלתי אפשרי, ומחייב אותן להתאחד כדי להישאר במפה הפרלמנטרית.

דרכה של רע"ם: אמון מעבר לרעש

קבלת 48% על ידי רע"ם בסקר זה אינה רק עליונות ארגונית או גיוס מספרי חולף. בקריאה מעמיקה, נתון סוחף זה מבהיר את מידת האמון של החברה הערבית בדרכה של רע"ם, ובעבודה הפרגמטית והשטחית שמנהיג ד"ר מנסור עבאס. למרות כל האתגרים והרעש הפוליטי סביב, נראה שהציבור הערבי החליט להתיישר עם מתודולוגיית ההשפעה וההשתתפות המציאותית, המציבה את ענייני האזרח במרכז.

התחתית מתמלאת: הערכה ציבורית ולא רק סכנה

מנגד, מפלגת טיבי והתג'מע הלאומי הדמוקרטי חולקות את תחתית הסקר, עם 10% לכל אחת, בקירוב מוחלט וללא כל עדיפות לאחת על פני השנייה. למעשה, איני רואה במספרים הנמוכים הללו רק "סכנה פוליטית" המאיימת על קיומן של מפלגות אלו, אלא רואה בהם משהו עמוק יותר: זהו "סימן" ברור והערכה ישירה וקפדנית מצד העם לרמת העבודה והביצועים של גופים אלה. הציבור אינו מרחם, וההצבעה הפכה לכלי לחישוב ביצועים בפועל בשטח, ולא לתגמול חינם על היסטוריה שחלפה.

הזירה הפוליטית הערבית עוברת עיצוב מחדש בידי דור שמחזיק במידע ודוחה אפוטרופסות. מי שיוכיח את יעילות דרכו יזכה באמון העם, ומי שיסתפק בסיסמאות ימצא במספרי התחתית הערכה קשה לעבודתו בשטח. קלפיות הבחירות הבאות יהיו רק שיקוף אמיתי של מציאות זו.